בלוג
מתאמנים הרבה ולא רואים שיפור? אולי אתם Non Responders
מרגישים שהאימון שלכם לא מקדם אותך לשום מקום?
מחקר חדש וניסיון מהשטח מצביעים על כך שאנשים רבים אשר מתחילים תכנית אימונים חדשה, רואים מעט מאוד שיפור בבריאות ובכושר שלהם, אם בכלל, גם לאחר שבועות של הקפדה על תכנית האימונים.
המדענים מכנים אותם ה"לא-מגיבים" (או באנגלית the non-responders) - הגוף שלהם פשוט לא מגיב לפעילות הגופנית אותה הם מבצעים וברגע אחד של ייאוש הם עלולים להיות ה-"לא-מתאמנים". מחקר חדש ומעורר מוטיבציה מראה שאותם אנשים שאינם מגיבים לתכנית אימונים מסוימת, יכולים לשנות את סוג האימון ולפתע הגוף שלהם יגיב בצורה טובה יותר.
אחד הדיווחים הראשונים בנוגע לתופעת ה"לא מגיבים" היה ע"י מחקר גדול שפורסם ב 2001, ובו חוקרים עברו על נתונים של עשרות מחקרים קודמים הנוגעים לריצה, אופניים ופעילויות סיבולת נוספות.
המחקרים הראו שבמצטבר פעילות סיבולת משפרת את הסיבולת אצל המתאמנים´ אך כאשר בודקים באופן פרטני הצלחות אישיות השונות היא מאוד גדולה. חלק מהמתאמנים שיפרו את הסיבולת שלהם בכ 100% בעוד שאחרים הרעו את הכושר שלהם, למרות שכולם היו תחת אותה תכנית אימונים.
החוקרים ציינו שגיל, מין ומוצא אתני לא השפיעו על התוצאה. נקודה חשובה שעניינה אותם במיוחד היא שחוסר התגובה לאימון סיבולת כן עובר במשפחה, מה שמצביע שלגנטיקה יש חשיבות מכרעת לאופן בו אנשים מגיבים לאימון מסוים.
בהמשך גילו חוקרים נוספים שאנשים עשויים להגיב בצורה לא אחידה לאימוני כוח כך שחלקם יפתחו מסה וחוזק של שריר בעוד שאחרים יאבדו את שניהם.
במחקר נוסף אשר פורסם לפני שנה והתמקד באימוני אינטרוולים קצרים ועצימים, החוקרים הגיעו למסקנה שישנם אנשים שבקושי שיפרו את הסיבולת באימון מסוג זה, בעוד שאחרים שיפרו באופן ניכר את הכושר שלהם.
מחקרים בנושא זה, אשר פורסמו עד היום, לא נועדו על מנת להגדיר מי ירוויח מסוג כזה או אחר של אימון, לכן במחקר האחרון שפורסם בדצמבר בכתב העת PLOS One החליטו חוקרים מאוניברסיטת קווינס בקינגסטון ומאוניברסיטת אוטווה לבחון האם אותם אנשים שלא מגיבים לסוג אימון מסוים יגיבו טוב יותר לסוג אימון אחר.
הם אספו 21 גברים ונשים בריאים ובחנו את ה VO2 MAX שלהם- מדד הבודק את כמות החמצן המירבית שהריאות יכולות לספק לשרירים.
בנוסף, בדקו את קצב הלב ופרמטרים פיזיולוגים נוספים הקשורים לכושר אירובי.
בשלב הבא השלימו כל הנבדקים 2 סוגים שונים של אימון כאשר כל משטר אימונים נמשך 3 שבועות עם הפסקה של מספר חודשים לפני תחילת משטר האימונים הבא על מנת שיחזרו לכושר הבסיסי שלהם.
כשליש מהנבדקים לא הראו שיפור משמעותי, אם בכלל, בכל אחד מסוגי האימון.
רוב הנבדקים, כצפוי, לא הצליחו להגיב ולשפר את הכושר שלהם עבור אחד מסוגי האימון אך חשוב לציין שאף אחד מהנבדקים לא נכשל בתגובתו לשני סוגי האימון גם יחד וכן כי כל אחד מהנבדקים הראה שיפור כתגובה לאחד מסוגי האימון.
אלו שהראו תגובה פחותה או ללא תגובה כלל לאימון מסוג סיבולת, לרוב כן הראה שיפור משמעותי לאימון מסוג כוח – ולהפך.
נתונים אלו מצביעים על כך שאין "מידה אחת אשר מתאימה לכולם" ולכל אחד יש מידה משלו- במילים אחרות, לכל אחד יש את סוג האימון אליו הוא יגיב טוב יותר ויראה שיפור.
השאלה היא איך ניתן לקבוע איזה סוג אימון הוא המתאים ביותר עבור כל אחד?
בעבר התשובה הייתה: ניסוי ותהייה (או טעייה)
כיום יש בדיקת רוק פשוטה המתבצעת באופן עצמאי, המאפשרת באמצעות המטען הגנטי האישי של כל אחד, לזהות מה סוג האימון הטוב ביותר עבורו.
כמו כן, הבדיקה מאפשרת לדעת אילו סוגי מזונות מתאימים לכל אחד, אילו תוספי תזונה כדאי לצרוך ודגשים נוספים בנושא האימון הגופני.
המסר שהחוקרים רצו להעביר במחקר זה הוא שכל אחד צריך למצוא את שיטת האימון אליה הוא מגיב בצורה יותר טובה, לא להגיע למצב של ייאוש וכתוצאה מכך להפסיק להתאמן- כיוון שהאימון לא מביא לתוצאות.
קישור למחקר: לחצו כאן
מחקר חדש וניסיון מהשטח מצביעים על כך שאנשים רבים אשר מתחילים תכנית אימונים חדשה, רואים מעט מאוד שיפור בבריאות ובכושר שלהם, אם בכלל, גם לאחר שבועות של הקפדה על תכנית האימונים.
המדענים מכנים אותם ה"לא-מגיבים" (או באנגלית the non-responders) - הגוף שלהם פשוט לא מגיב לפעילות הגופנית אותה הם מבצעים וברגע אחד של ייאוש הם עלולים להיות ה-"לא-מתאמנים". מחקר חדש ומעורר מוטיבציה מראה שאותם אנשים שאינם מגיבים לתכנית אימונים מסוימת, יכולים לשנות את סוג האימון ולפתע הגוף שלהם יגיב בצורה טובה יותר.
אחד הדיווחים הראשונים בנוגע לתופעת ה"לא מגיבים" היה ע"י מחקר גדול שפורסם ב 2001, ובו חוקרים עברו על נתונים של עשרות מחקרים קודמים הנוגעים לריצה, אופניים ופעילויות סיבולת נוספות.
המחקרים הראו שבמצטבר פעילות סיבולת משפרת את הסיבולת אצל המתאמנים´ אך כאשר בודקים באופן פרטני הצלחות אישיות השונות היא מאוד גדולה. חלק מהמתאמנים שיפרו את הסיבולת שלהם בכ 100% בעוד שאחרים הרעו את הכושר שלהם, למרות שכולם היו תחת אותה תכנית אימונים.
החוקרים ציינו שגיל, מין ומוצא אתני לא השפיעו על התוצאה. נקודה חשובה שעניינה אותם במיוחד היא שחוסר התגובה לאימון סיבולת כן עובר במשפחה, מה שמצביע שלגנטיקה יש חשיבות מכרעת לאופן בו אנשים מגיבים לאימון מסוים.
בהמשך גילו חוקרים נוספים שאנשים עשויים להגיב בצורה לא אחידה לאימוני כוח כך שחלקם יפתחו מסה וחוזק של שריר בעוד שאחרים יאבדו את שניהם.
במחקר נוסף אשר פורסם לפני שנה והתמקד באימוני אינטרוולים קצרים ועצימים, החוקרים הגיעו למסקנה שישנם אנשים שבקושי שיפרו את הסיבולת באימון מסוג זה, בעוד שאחרים שיפרו באופן ניכר את הכושר שלהם.
מחקרים בנושא זה, אשר פורסמו עד היום, לא נועדו על מנת להגדיר מי ירוויח מסוג כזה או אחר של אימון, לכן במחקר האחרון שפורסם בדצמבר בכתב העת PLOS One החליטו חוקרים מאוניברסיטת קווינס בקינגסטון ומאוניברסיטת אוטווה לבחון האם אותם אנשים שלא מגיבים לסוג אימון מסוים יגיבו טוב יותר לסוג אימון אחר.
הם אספו 21 גברים ונשים בריאים ובחנו את ה VO2 MAX שלהם- מדד הבודק את כמות החמצן המירבית שהריאות יכולות לספק לשרירים.
בנוסף, בדקו את קצב הלב ופרמטרים פיזיולוגים נוספים הקשורים לכושר אירובי.
בשלב הבא השלימו כל הנבדקים 2 סוגים שונים של אימון כאשר כל משטר אימונים נמשך 3 שבועות עם הפסקה של מספר חודשים לפני תחילת משטר האימונים הבא על מנת שיחזרו לכושר הבסיסי שלהם.
- סוג אחד של אימון כלל אימוני סיבולת כמו רכיבה על אופניים נייחים 4 פעמים בשבוע למשך 30 דקות בעצימות מתונה וסוג האימון השני כלל אימונים בעצימות גבוהה במרווחים קצרים.
- כל הנבדקים השלימו 8 אינטרוולים של 20 שניות של דיווש מאוד קשה באופניים נייחות, עם 10 שניות מנוחה בין אינטרוול אחד לשני.
- האינטרוולים היו בעצימות גבוהה ביותר אך קצרים.
- בסוף כל מחזור של 3 שבועות אימון, החוקרים בדקו שוב רמות VO2 MAX ומדדים נוספים.
- כקבוצה - כל הנבדקים השתפרו משני סוגי האימון באותה מידה, אך באופן אישי השוני היה ניכר.
כשליש מהנבדקים לא הראו שיפור משמעותי, אם בכלל, בכל אחד מסוגי האימון.
רוב הנבדקים, כצפוי, לא הצליחו להגיב ולשפר את הכושר שלהם עבור אחד מסוגי האימון אך חשוב לציין שאף אחד מהנבדקים לא נכשל בתגובתו לשני סוגי האימון גם יחד וכן כי כל אחד מהנבדקים הראה שיפור כתגובה לאחד מסוגי האימון.
אלו שהראו תגובה פחותה או ללא תגובה כלל לאימון מסוג סיבולת, לרוב כן הראה שיפור משמעותי לאימון מסוג כוח – ולהפך.
נתונים אלו מצביעים על כך שאין "מידה אחת אשר מתאימה לכולם" ולכל אחד יש מידה משלו- במילים אחרות, לכל אחד יש את סוג האימון אליו הוא יגיב טוב יותר ויראה שיפור.
השאלה היא איך ניתן לקבוע איזה סוג אימון הוא המתאים ביותר עבור כל אחד?
בעבר התשובה הייתה: ניסוי ותהייה (או טעייה)
כיום יש בדיקת רוק פשוטה המתבצעת באופן עצמאי, המאפשרת באמצעות המטען הגנטי האישי של כל אחד, לזהות מה סוג האימון הטוב ביותר עבורו.
כמו כן, הבדיקה מאפשרת לדעת אילו סוגי מזונות מתאימים לכל אחד, אילו תוספי תזונה כדאי לצרוך ודגשים נוספים בנושא האימון הגופני.
המסר שהחוקרים רצו להעביר במחקר זה הוא שכל אחד צריך למצוא את שיטת האימון אליה הוא מגיב בצורה יותר טובה, לא להגיע למצב של ייאוש וכתוצאה מכך להפסיק להתאמן- כיוון שהאימון לא מביא לתוצאות.
קישור למחקר: לחצו כאן
