גנטיקה של תזונה

תזונה בריאה תורמת לחיים ארוכים ובריאים, אך מה היא בדיוק תזונה בריאה? האם היא זהה עבור כל אחד? לא ולא! "מידה אחת לא מתאימה לכל" וגם תזונה מסוימת או מינון מומלץ של מזון מסוים לא מתאים לכולם.

נוטריגנטיקה - בודקת כיצד הווריאציה הגנטית האישית מגיבה עם מרכיבי המזון השונים, הכוללים מיקרו- ומאקרונוטריינטים, ורעלנים. נמצא שהווריאציה הגנטית משפיעה על ספיגה, הובלה, חילוף חומרים וסילוק של מרכיבי המזון, וכן משפיעה על הצרכים האישיים היומיים לחומרי מזון מסוימים.

אכן כבר למעלה מעשור ישנה הוכחה מוצקה לכך ש:"עם הזיהוי של פולימורפיזמים, או מוטציות שכיחות, במטבוליזם של ויטמינים, אחוזים גבוהים של האוכלוסיה עשויים להזדקק לדרישות גבוהות יותר של ויטמינים מסוימים" פרופ´רימה רוזן (Am. J. Clin . Nutr. 76(2), 301–2 (2002).

אכילה בריאה אינה תמיד מושג ברור וחד משמעי בעולם המודרני. וועדות מקצועיות שאמונות להחליט על המלצות תזונתיות לציבור צריכות לעשות את עבודתן על בסיס מידע מורכב וחלקי. מטרת התזונה המותאמת אישית אינה לבטל או להחליף את ההנחיות הרשמיות, אלא להגביר או לשנות אותן בהתאם לצרכים של הפרט, וכשקיים בסיס מוצק לעשות זאת. רמת ההוכחה לצורך מתן הנחיה בתחום הנוטריגנטי צריכה להתבסס על אותם כללים כמו הנחיות בתחום התזונה באופן כללי.

מחקרים בתחום הנוטריגנטיקה מעריכים כיצד גנים ותזונה (ולפעמים גם סגנון החיים) מגיבים זה עם זה, במקום בו ההשפעה של מרכיב אחד תלויה בסטטוס של השני. דוגמה קלאסית היא של גן הלקטאז (LCT) ואי סבילות ללקטוז. באירופה וגם בישראל קיימות שתי גרסאות נפוצות של הגן. הראשונה מקנה לאדם שנושא אותה סבילות ללקטוז, כלומר הוא יכול לצרוך מזונות עשירים בלקטוז (בעיקר חלב ומוצריו) לאורך חייו הבוגרים שכן הגוף שלו מייצר כמויות מספיקות של אנזים הלקטאז שמסוגל לפרק את הלקטוז- שהוא הסוכר שמצוי בחלב.
הגרסה השנייה של הגן מובילה למצב של אי סבילות ללקטוז שמתפתחת עם הגדילה (בסביבות גילאים 5-8), הגן מאט את הייצור של אנזים הלקטאז, כך שכמות האנזים בגוף הולכת ופוחתת והלקטוז אינו מתעכל בצורה טובה.

הנקודה החשובה בעניין של אי סבילות ללקטוז היא שהבעיה ותופעותיה מתבטאות רק כאשר צורכים מוצרי חלב- במידה ומגבילים את הצריכה או נמנעים ממנה בכלל, ניתן לנהל חיים תקינים ובריאים. למעשה, אי סבילות ללקטוז היא המצב הנורמלי בבני האדם שכן רובנו נושאים את הווריאנט ה"עתיק" של הגן שאפשר לבני האדם לעכל בינקותם את חלב האם, ומאוחר יותר משנגמלו לא היה צורך בו. אלא שבמהלך התפתחות המין האנושי כשאדם החל לביית את החיות ולצרוך חלב גם בחייו הבוגרים התרחשה מוטציה בגן (כתגובה לסביבה) שיצרה את הגרסה המקנה סבילות ללקטוז לאורך כל החיים. גרסה זו נפוצה בעיקר בקרב אנשים ממרכז אירופה, כשבאיטליה למשל אי סבילות ללקטוז מאוד נפוצה ועשויה להגיע באזורים מסוימים לכ- 70%.

דוגמה לגנים נוספים שמיוצגים בבדיקה הנוטריגנטית הם גנים המעורבים במערכות שונות של חילוף החומרים בגוף, אלה כוללים: מטבוליזם של שומנים (שומנים רוויים, MUFA, PUFA, כולסטרול), סילוק תוצרים של עקה חמצונית, סילוק רעלנים (למשל מזיהום אויר, עשן סיגריות, בשר על האש, וכו´), בקרת רמות הסוכר והאינסולין, תהליכי דלקת, שימוש בויטמין D וסידן.

נוטריגנטיקה יכולה לשנות המלצות סטנדרטיות ולספק בסיס אישי אשר יחליף את ההנחה המוטעית ש "מידה אחת מתאימה לכל". מסתבר שאנו נבדלים זה מזה בצורה שבה גופנו מגיב לסביבה- כשהסביבה העיקרית היא המזון  שאנו צורכים. חלק מאתנו יגיב למזון מסוים, חלק בכלל לא, ואנשים אחרים יגיבו בעוצמות שונות. השונות הזאת נובעת ממספר גורמים, ביניהם הגורם הגנטי שבו אנו מתמקדים בנוטריגנטיקה. כאשר משלבים את המידע הנוטריגנטי עם מאפיינים נוספים כמו- מין, גיל, גובה, משקל, מצב בריאותי כללי וכו´, על מנת להתאים תזונה אישית, יש לו השפעה מועילה.

הנוטריגנטיקה משחקת תפקיד בתזונה היומיומית שלנו, לא במטרה ספציפית לרפא מחלות, או לעשות שימוש מכוון בתוספי מזון, אלא לשמש למניעת מחלות הנובעות בעיקר מסגנון חיים ותזונה שאינם טובים ומועילים לנו בטווח הארוך, כך שהמטרה בסופו של דבר היא לקדם חיים בריאים לטווח הארוך על בסיס ההוכחות המדעיות הטובות ביותר שקיימות היום. רמת ההוכחה לצורך מתן הנחיה בתחום הנוטריגנטי צריכה להתבסס על אותם כללים כמו הנחיות בתחום התזונה באופן כללי. כלל זה מתקיים עבור שורה של גנים שמגיבים עם מרכיבי מזון מסוימים, וקיימות הוכחות מוצקות שההמלצות הנוטריגנטיות מתקבלות ומיושמות במידה רבה יותר מהמלצות תזונתיות רגילות, ועקב כך גם יותר יעילות בבקרת משקל לטווח ארוך.

הנוטריגנטיקה מהווה היום כלי חשוב בידי הפרט והמטפל המקצועי, בעיקר תזונאים אשר יכולים לשלב את המידע המוכח על התגובה בין הגנים למזון, כשהם מרכיבים ללקוחות שלהם תכנית תזונתית. אנשי המקצוע בתחום התזונה מבצעים הערכה של הנתונים של הלקוח שלהם כמו סמנים בדם, משקל, גובה, גיל, מין, מצב בריאותי כללי, סגנון חיים וכו´, לפני שהם נותנים המלצות תזונתיות.

הגיוני לחלוטין כיום שמידע גנטי רלוונטי ישולב גם הוא בהערכת הנתונים, כאשר יש ביסוס מוצק ליעילותו. דוגמה טובה לכך קיימת עבור הגנים GSTT1  ו GSTM1, שקשורים לתהליך ניקוי הרעלים בגופנו. מחקרים הוכיחו שאנשים שנושאים גרסאות של גנים אלו שגורמים לחוסר פעילות, יפיקו תועלת מצריכה מוגברת של ירקות ממשפחת המצליבים (ברוקולי, כרובית וכו´) כהגנה מפני סרטן הריאות, והערמונית. לעומת זאת אנשים שנושאים את הגרסה הפעילה של הגנים לא יפיקו את התועלת הזאת (Brennan et al.2005, Steinbrecher et al.2010).

לסיכום, הנוטריגנטיקה היא חלק מהמידע שתורם למכלול התזונה המותאמת אישית. יש צורך להוסיף את המידע הזה למידע הפנוטיפי הכללי, והנתונים הגנטיים של הלקוח צריכות להילקח בחשבון בביצוע ההערכה במידה שווה לנתונים הפנוטיפיים.
קיימות הוכחות לכך שהמידע הנוטריגנטי יעיל גם מהבחינה האישית (השגת תוצאות ושמירה על משקל תקין לטווח ארוך), וגם מהבחינה הרפואית (מניעת מחלות לטווח הארוך), ולכן יש צורך לאפשר נגישות רחבה יותר למידע זה, על מנת שאנשים יוכלו לקבל על בסיסו החלטות אישיות.